1. יוסי כהן האיש שהשיב למוסד את תהילת העבר // הודיה כריש-חזוני

יותר מפעם אחת אמר יוסי כהן דבר תורה בבית הכנסת הסמוך לביתו במודיעין, אולם זה שנשא בפרשת “מקץ” לפני חמש שנים גרר גל של צקצוקי טוויטר. זה היה השבוע שבו פרסם ראש הממשלה נתניהו את החלטתו בנוגע למינויו של כהן לראשות המוסד. הוא צוטט באתר וואלה כמי שאמר באותה שבת מעל הבימה כי “בלי סיעתא דשמיא לא הייתה קמה מדינת ישראל. זה היה נכון אז, וגם היום אנחנו צריכים סיעתא דשמיא”. הצורך שהביע בעזרה ממרום אמנם לא נשא חן בעיני מבקריו, אבל בבית הכנסת שלו מספרים שבכל פעם שנודע כי הוא עומד להעביר שיעור, המקום מתמלא מפה לפה.

יוסי כהן נולד ב־1961 למשפחה דתית בירושלים. הוא היה חניך בבני עקיבא, למד בישיבת ההסדר אור עציון, שירת בצבא והצטרף לשורות המוסד בתחילת שנות השמונים. הוא נשוי לאיה, אחות במרכז הרפואי שערי צדק, אב לארבעה ילדים וסב לנכדים. רעייתו סיפרה בריאיון כי לאחר שחרורו מצה”ל הם נסעו לבקר את הוריו ששהו בשליחות בלונדון, ומשם זומן לריאיון בגוף הביטחוני. אומרים שהוא היה חובש הכיפה היחיד בתחילת דרכו שם, בקורס קציני האיסוף במוסד. כיום כהן לרוב אינו חובש כיפה.

אמו, מינה כהן, בעבר מנהלת בית הספר אוולינה בבירה, תיארה בריאיון רדיופוני את רגעי קבלת בשורת המינוי לראשות המוסד. המשפחה כולה התכנסה אז בביתם להדלקת נרות חנוכה, כשנתניהו בישר על החלטתו. צעקות השמחה המשפחתיות, סיפרה, הרעידו את החלונות.

כהן נחשב לבעל יחסי אנוש יוצאי דופן, וגם כמי שניחן בחדות מחשבה, אומץ רב ויכולת החלטה מהירה. השערות לגבי תוכניותיו להשתלב בעתיד בפוליטיקה סובבות אותו זה זמן

בנו השני של כהן, יהונתן, לוקה בשיתוק מוחין. למרות מגבלתו הפיזית והעובדה שהוא יושב בכיסא גלגלים, הוא שירת בצה”ל כקצין ב־8200, הוא נשוי ובוגר תואר אקדמי. מכרי המשפחה מספרים כי למרות עיסוקיו המרובים תמיד של האב, כהן היה שותף פעיל בכל מאמץ למען קידומו של הבן. בשלב מסוים אף לקח חופשה מעבודתו במוסד כדי לטפל בו.

בריאיון למעריב, סיפר יהונתן כהן כי “האמביציות והמוטיבציות הן בעיקר מהבית. המוטו מילדות היה שלא מוותרים. אין דבר כזה ‘אני לא יכול’, אלא ‘זה מורכב יותר ואנחנו נעזור לך’. למשל, לטפס על החרמון על הגב של אבא שלי, כדי לא להתנתק מכל המשפחה”.

כהן היה בקשרים קרובים עם בן־דודו, הרב מיכי מרק מעתניאל, שנרצח בפיגוע ירי ב־2016, ונרתם מאז לסייע למשפחתו. הוא אף הספיד אותו בהלוויה, כשפתח את דבריו במילים “בן דוד אהוב” והמשיך בתיאור ילדותם המשותפת.

יחסית לאיש ביון ותיק, כהן – שזכה לכינוי “הדוגמן”, על שם הופעתו המוקפדת תמיד והקסם האישי שאי אפשר להימלט ממנו – אינו נרתע מתקשורת. בספטמבר האחרון התלווה לנסיעת ראש הממשלה לחתימת הסכמי אברהם בוושינגטון. כשיצא מהמכונית לכיוון כבש המטוס, חייך אל עבר העיתונאים מתחת למסכת הקורונה, ואמר כי מדובר בנסיעה מרגשת מאוד. “הרבה מאוד אנשים טובים עבדו על זה במשך שנים”, אמר ראש המוסד, שציין בהקשרים נוספים את חלקו הנכבד של המוסד בטוויית ההסכמים המשנים את פני המזרח התיכון; אלו שבדיעבד ניתן לומר כי כבר החלו להירקם מאחורי הקלעים – בזמן שצוות השלום של הבית הלבן בראשות ג’ארד קושנר רק התחיל את מאמציו בנושא.

ביולי 2019, שנה לפני שפורסמו ההסכמים בין ישראל למדינות ערב, נאם כהן בכנס הרצליה במרכז הבינתחומי. “המוסד מאתר כיום הזדמנות נדירה, אולי ראשונה בהיסטוריה של המזרח התיכון, להגיע להבנה אזורית שתוביל להסכם שלום כולל. האינטרסים המשותפים מחד גיסא והמאבק נגד יריבים כמו איראן והטרור הג’יהאדיסטי מאידך גיסא, היחסים הקרובים עם הבית הלבן וערוצי הקשר מול הקרמלין, כולם ביחד מייצרים חלון הזדמנויות שהוא אולי חד־פעמי”, אמר שם. “תפקידו של המוסד להיות שותף במאמץ הזה ולעיתים להובילו. יש מדינות באזור השואפות למזרח תיכון מתקדם ופתוח, שלא נתון למורא ולסחטנות של גורמים עוינים ותוקפנים. מדינות אלה לא מוכנות לסבול את ההתנהגות הבריונית של איראן. איראן מובילה תהליך מתנגש וסותר להידברות ולשיתוף פעולה. משך ארבעים שנה היא חותרת לערער את המזרח התיכון, להציב את ישראל במוקד של עוינות ושנאה ולשאוף להשמדתנו”.

בספטמבר האחרון, לאחר ששב מהטקס החגיגי שהתקיים על מדשאות הבית הלבן אל בית המלון בוושינגטון, אמר כהן כי מדובר בשבירת תקרת הזכוכית שבין ישראל למדינות ערב. בריאיון קצר שהעניק שם לחדשות 12, הוסיף: “מדובר על שנים של מגעים שמנוהלים באופן מאוד־מאוד עדין. המטרה של הארגון שבראשו אני עומד היא תמיד להגיע למצב שבו אנחנו מנהלים יחסים ברבדים שונים” – גם עם מדינות שאיתן אין קשר פורמלי. “הם יכולים להיות בהתחלה יחסים כלכליים, יחסי מסחר, יחסים של הדדיות בהבנת האירועים הביטחוניים – הזירתיים והכלליים. ולאט־לאט בסוף אני חושב שהמטרה של כולנו היא להגיע ליחסים פורמליים עם מדינות ערב”, ציין.

כהן העריך אז כי גם קשרים רשמיים עם סעודיה הם עניין שיכול להתרחש בתוך תקופת זמן לא ארוכה. בנובמבר נסע כהן יחד עם נתניהו לפגישה בת כמה שעות עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן־סלמאן בעיר ניאום הסעודית. הדברים לא נאמרו במפורש כששוחח עם עיתונאים בספטמבר, אבל אם הייתה תקווה שהיחסים יהפכו פורמליים עוד בתקופת הממשל האמריקני היוצא, הרי שהיא נכזבה.

כמעט שנתיים לפני כן התלווה כהן לנתניהו לביקור בעומאן, שדבר קיומו פורסם עם סיומו. גם עומאן נכללה ברשימת המדינות שהייתה אפשרות לנרמול היחסים בינה ובין ישראל, אך בינתיים גם זה טרם התרחש. עם זאת, חצי שנה קודם לכן, סייע כהן בתיווך הפגישה בין נתניהו ליו”ר מועצת הריבונות של סודן, עבד אל־פתאח אל־בורהאן, שהתקיימה באוגנדה. הנורמליזציה עם סודן אכן הושגה עוד לפני חילופי הממשל האמריקני, וכך גם עם מרוקו.

בבדיחות הדעת שיש בה לא מעט רצינות, אמר מכר שלו כי הוא מעריך שמלבד אולי באיראן וקוריאה הצפונית, יש לכהן קשרים בכל מדינה על פני הגלובוס

ההתמקדות באיראן, במעקב מדוקדק אחר התקדמותה הגרעינית וזרועות הטרור האזוריות שהיא שולחת לרחבי המזרח התיכון, התעצמה בשנות כהונתו של כהן במוסד. כמה חיסולים נועזים של מדעני גרעין וטרוריסטים, כמו גם פגיעות יצירתיות במתקנים איראניים, יוחסו בידי מקורות זרים למוסד בשנים האחרונות. לצידם עומד אחד המבצעים המפעימים של המוסד, שבוצע כולו תחת עינו הבוחנת של כהן ועליו לקחה ישראל אחריות מלאה: חשיפת ארכיון הגרעין.

באפריל 2018 חשף נתניהו כי המוסד הצליח במבצע מורכב ביותר ואמיץ במיוחד להוציא מתחת אפם של האיראנים כמות עצומה של מסמכים ותקליטורים, שהם ארכיון תוכנית הגרעין. כמה חודשים קודם לכן, בינואר של אותה שנה, פרצו סוכני המוסד לארכיון החשאי שבו הוסווה החומר שהאיראנים ביקשו להסתיר. הם עמלו שם באופן פיזי במשך שעות בטווח זמן מדוקדק וקצוב, והצליחו להוציא את החומר הכתוב וגם להבריחו אל ישראל, בלי שהאיראנים הבחינו בתחילה כלל כי המסמכים חסרים. עשרות אלפי מסמכי המקור חשפו את כוונות טהרן ואת ההסתרה המכוונת של אותן תוכניות מעיני העולם. חשיפת הארכיון הייתה בין הגורמים הגלויים המרכזיים שהביאו את דונלד טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין.

בכלל, יחסיו של כהן עם אנשי הממשל האמריקני מצוינים. בתקופת טראמפ, התנאים היו כמובן נוחים במיוחד לעבודה משותפת. אולם גם לפני כן, כאשר כיהן כראש המל”ל, נחשב כהן כמי שמסדרונות וושינגטון נהירים לו. בשבוע האחרון לפני חילופי הממשל בוושינגטון, עיתונאית אמריקנית איתרה את כהן כשהוא יושב במסעדה בוושינגטון יחד עם מזכיר המדינה היוצא מייק פומפאו, שכיהן כראש ה־CIA בעת חשיפת הגרעין. לאחר חשיפת הארכיון האיראני, הגיע כהן למשרדו של פומפאו בלנגלי כדי לעדכן אותו באופן ישיר לגבי הממצאים. בשבוע שעבר, הוא כבר נשלח לשיחות ראשונות עם ממשל ביידן על חששות ישראל מפני התחדשות הסכם הגרעין.

ולא רק בארצות־הברית. בבדיחות הדעת שיש בה לא מעט רצינות, אמר מכר שלו כי הוא מעריך שמלבד אולי באיראן ובקוריאה הצפונית, יש לכהן קשרים בכל מדינה על פני הגלובוס. הוא דובר אנגלית רהוטה מאוד וערבית מצוינת, ונחשב לבעל יחסי אנוש יוצאי דופן. הוא נחשב גם כמי שניחן בחדות מחשבה, אומץ רב ויכולת החלטה מהירה. בשנותיו של כהן התרחבו שורות המוסד מבחינת כוח אדם ומבחינה תקציבית, והתרבו המבצעים שיצאו לפועל. לא פעם נכתב עליו כי במידה מסוימת, הוא השיב למוסד את תהילת העבר.

השערות לגבי תוכניותיו להשתלבות עתידית בפוליטיקה הישראלית סובבות את כהן זה זמן. הן התעצמו כאשר בחודש שעבר הודיע ראש הממשלה כי ד’, סגנו של כהן, ייכנס לנעליו כראש המוסד הבא. ההודעה המוקדמת הזו – שכן כהן צפוי לעזוב את תפקידו רק ביוני – הגבירה את ההערכות כי יש לכך קשר לתוכניותיו להצטרף למערכת הפוליטית. בעבר הצביע נתניהו בשיחות סגורות על שתי דמויות כמי שראויות בעיניו להנהיג את המדינה אחריו – השגריר ששב בימים אלו מארצות־הברית, רון דרמר, וראש המוסד כהן. בריאיון לחדשות 12 ביום טקס החתימה בספטמבר, נשאל כהן על האפשרות שיצטרף לפוליטיקה. הוא ענה שטרם החליט, וכי “עוד חזון למועד”.

המשפיעים – הכתבות
מסדר הדתל״שים
דרושות נשים
המשפיעים בפרסום
המיינסטרים החדש
כובשי כיפות