38. הרבנית מיכל נגן וניצנית ריקלין הנשים שנאבקו בחשדנות ושינו את היחס של דתיות לצבא // רחלי מלק–בודה

אם הייתם נכנסים לאולפנה גנרית לפני עשרים שנה, הייתם צריכים לחפש בנרות בנות שמצהירות בגאווה שהן מתכננות להתגייס. גם אם היו כאלה, הן בדרך כלל שמרו את המידע לעצמן.

חלפו השנים, ואיזה שינוי. היום כמעט כל שמיניסטית נשאלת באגביות אם בכוונתה להתגייס או ללכת לשירות לאומי. בחלק מהאולפנות אפילו הסכימו לאפשר לנציגות של מכינות קדם־צבאיות לבנות דתיות להיכנס לכיתות ולהסביר את משנתן.

נכון, לא תמיד זה הולך בקלות. ניצנית ריקלין ושותפיה להקמת מכינת “לפידות” היו צריכים להיאבק מול גורמים שמרניים במעלה־מכמש שהתנגדו לעידוד גיוס בנות לצבא.

גם הרבנית מיכל נגן, העומדת בראש מכינת “צהלי” שקיימת מאז 2006, הייתה צריכה להוכיח לא פעם את כנות כוונותיה. לפני ארבע שנים אפילו חתמה על מכתב הרבנים נגד השירות המעורב ביחידות קרביות. אחרי בג”ץ המלש”ביות שביקשו להשתלב ביחידות עילית הגישה תצהיר שמתנגד לשילובן בסיירות וטענה כי המאמץ הגופני שנדרש שם אינו מתאים למבנה הגוף הנשי.

בין הרצון לסייע לבנות דתיות להשתלב בשירות צבאי משמעותי לצורך לשמור על מצבן הרוחני והגופני, ניצבות נשים גדולות שנדרשות לענות על שאלות גדולות.

המשפיעים – הכתבות
מסדר הדתל״שים
דרושות נשים
המשפיעים בפרסום
המיינסטרים החדש
כובשי כיפות