24. ינון מגל, אראל סג”ל ושמעון ריקלין המפעל התקשורתי של שלושת המוסקטרים // יקי הפשטיין

אוהבים לקלל אותם, הם זוכים לקיתונות של בוז בחוגי הברנז’ה התקשורתית, ינברו להם בחיים האישיים והם ימשיכו להיות מתויגים כקוריוז של ביביזם ותו לא.

כל אחד מבין שלושת המוסקטרים עושה את ההון הסימבולי שלו במקום אחר בעולם התקשורת. סג”ל משייט בגזרות העיתונאיות הקלאסיות, ובתוכניות השונות שהוא מופיע ומשדר בהן הוא מביא תחקירים וסיפורים. מגל נע ונד על הקו שבין הנחיה פובליציסטית, רדיו אולד־סקול והטרלות הטוויטר, וריקלין אמנם נוכח על המסכים, אך רוב העשייה שלו מנותבת לרשתות החברתיות.

צילום: אריק סולטן, גלעד בר שלו

ביחד יצרו השלושה מפעל תקשורתי, אך גם את חבורת משבר גיל ה־50 המשעשעת, בסביבה שלא חסרים בה אנשים מלאי חשיבות עצמית שלוקחים את עצמם ברצינות גמורה מדי.

לרוב האנשים יגרד בגב כשהגיטרות נשלפות בבית ראש הממשלה, זה גם לא תמיד נראה אלגנטי כשגוללים את הפיד ונעצרים בציוץ שננעץ בגב האובייקט. אבל בסופו של דבר ההצלחה שלהם אינה מקרית. הנכונות לשלם מחיר שרוב הימין הפיינשמייקרי לא היה מוכן להקריב במשך שנים הביאה אותם למקום שהם נמצאים בו היום: ביביסטים, אבל גם דה פקטו שומרי הסף האפקטיביים והפופולריים ביותר בשיח השמאל־ימין אל מול ההגמוניה משמאל במיינסטרים התקשורתי.

המשפיעים – הכתבות
מסדר הדתל״שים
דרושות נשים
המשפיעים בפרסום
המיינסטרים החדש
כובשי כיפות