17. ראשי הערים מגלים מנהיגות מקומית בימי הקורונה מול הכאוס במערכת הפוליטית // ישי הולנדר

“ערב טוב – סיוע דחוף – נא לשתף. צעירה שילדה לאחרונה חלתה בקורונה והיא לבד בבית ללא סיוע בגלל מחלתה. אגף הרווחה של העירייה מציע למטפלת עבודה בתשלום לסיוע אך צריך כאלה שהחלימו מקורונה או שחוסנו כבר פעמיים. מי שמעוניינת נא לשלוח פרטים לנייד: 054־6733156, רמי גרינברג”. ההודעה הזאת הופצה בווטסאפ על ידי ראש עיריית פתח־תקווה, רמי גרינברג, מהנייד האישי שלו שמספרו מצורף כמעט לכל הודעת דוברות או מודעה מטעם העירייה. הוא גם לא נרתע לרדת לשטח, לסגור בתי ספר ובתי כנסת במו ידיו, גם תוך כדי עימותים עם יריבים פוליטיים וביקורת על מדיניותו העצמאית.

גרינברג, חובש כיפה סרוגה, בן 42, הוא אחד מראשי הערים הטריים־יחסית בישראל, שמשנים את פני השלטון המקומי. לא פעם ידעו בשטח להיערך טוב יותר נגד המגפה, וכשבקבינט הקורונה התמהמהו עם קבלת החלטות, היו ראשי ערים שהחליטו לא להמתין והעדיפו להקדים רפואה למכה – ולהחליט למשל על סגירת בתי כנסת או מערכת החינוך בעיר עוד לפני הנחיות קבינט הקורונה. במיוחד מרגע קבלת תוכנית ה”רמזור”, המשיתה הגבלות דיפרנציאליות בין הערים השונות לפי מצב התחלואה, כל אחד מראשי הרשויות נבחן מול עצמו, במטרה להפוך מאדום לירוק (או לפחות לצהוב או לכתום).

ראש עיר נוסף כזה הוא צביקה ברוט, בן 40, שמנהיג מאז סוף 2018 את העיר בת־ים. ברוט נולד וגדל בעיר, למד בישיבת ההסדר הר עציון, המשיך לשירות צבאי בגל”צ, משם לקריירה עיתונאית ככתב פוליטי בידיעות אחרונות ולאחר מכן היה יועץ אסטרטגי שאף ניהל את קמפיין טראמפ בישראל בבחירות 2016. במהלך תקופת הקורונה הוא מקיים קשר שוטף עם תושביו בתדרוכים שבועיים בשידור חי בפייסבוק. עוד לפני הממשלה הוא כבר אסר על התקהלויות, סגר את החופים ודאג להקים חדר שליטה בעיר.

כשבקבינט הקורונה התמהמהו עם קבלת החלטות, היו ראשי ערים שהחליטו לא להמתין והקדימו רפואה למכה

הניסיון העשיר של ראש עיריית בית־שמש, ד”ר עליזה בלוך, כמחנכת וכמי שניהלה את רשת התיכונים ברנקו וייס ודאי סייעו לה ליזום בשטח את תוכנית “מהוראה ללמידה” שבה 7,000 תלמידים מהעיר עברו למודל ייחודי של למידה במרחב – מחוץ לכיתות, בקבוצות קטנות עם דמות משמעותית שהיא לאו דווקא המורה. בלוך, שעומדת בראשות אחת הערים המורכבות לניהול, עם קהילה חרדית גדולה, הייתה צריכה למצוא פתרונות למצבים ייחודיים. כך לאחר שחמ”ל הקורונה העירוני לא הצליח פעם אחר פעם להשיג בטלפון את המבודדים בבתיהם ולבדוק מה מצבם, והתברר להם שפשוט כל הקווים תפוסים בלמידה טלפונית מרחוק.

ראש עיר אחר, שהיה צריך להתמודד עם הפרות הסגר בחופים מצד אחד ותלמודי תורה פתוחים מהצד השני, הוא ד”ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד הוותיק. לסרי, בוגר מדרשיית נעם בפרדס חנה, מבין דבר או שניים בהתמודדות עם תחלואה ונפגעים – כמי שעשה שירות ארוך כרופא בצה”ל והשתחרר בדרגת סא”ל, ובהמשך היה לסגן מנהל המחלקה הפנימית בבית החולים קפלן. השבוע, כאב הראש המשמעותי שלו היה דווקא ההתנגשויות בין המשטרה לתלמידי ישיבת גרודנא, ולסרי נתן גיבוי חד־משמעי לשוטרים.

מול הוואקום השלטוני כתוצאה מהכאוס הפוליטי, התחדד במגפת הקורונה כוחו של השלטון המקומי. היה זה דווקא ראש עיריית ירושלים, איש הציונות הדתית משה ליאון, שהגיע לביתו של הרב קנייבסקי ותיווך במאמצים להשיג את הסכמתו לסגירת מוסדות החינוך החרדיים. גם מרים פיירברג מיהרה לשנס מתניים אל מול אתגרי המגפה, ולצד עשייתה בעירה נתניה, הצטרפה אל קבינט הקורונה האזרחי. לצד ראשי הערים, ניתן לציין גם את יוזמותיהם של ראשי מועצות דוגמת שלמה נאמן מגוש עציון, ישראל גנץ מבנימין ועודד רביבי מאפרת.

בעבר היה נהוג לחשוב שהמסלול הטבעי של נבחר ציבור הוא מהפוליטיקה המקומית לארצית, אבל כיום ראשי ערים מכהנים אינם ממהרים להחליף את הכיסא בלשכת ראש העיר בכיסא עור הצבי במליאת הכנסת. ראש עיריית לוד יאיר רביבו שימש בבחירות הקודמות כמנהל קמפיין השטח ויום הבחירות של בנימין נתניהו, אך נותר לפי שעה בתפקידו. אפשר להבין אותו, אם אפילו רון חולדאי שהקים מפלגה לא ממהר לוותר על מקומו כראש עיריית תל־אביב. אחרי הכול, גם הם מבינים חשבון פשוט. בעוד חודשיים נלך אל הקלפי בפעם הרביעית בתוך שנתיים. בשלטון המקומי, לעומת זאת, בחירות נערכות – למרבה הפלא – אחת לחמש שנים.

המשפיעים – הכתבות
מסדר הדתל״שים
דרושות נשים
המשפיעים בפרסום
המיינסטרים החדש
כובשי כיפות