7. פרופ’ גבי ברבש פרשן הקורונה הלאומי שלא דופק חשבון // יאיר קראוס

פרופסור גבי ברבש (71) הפך בשנה האחרונה לאורח קבוע בסלון של כולנו. הוא מהדמויות המוכרות והמזוהות ביותר במלחמה בקורונה, בהיותו הפרשן המרכזי בחדשות 12. דרך המרקע הוא מסביר לנו על מהלכי משרד הבריאות, לא מהסס לבקר את מה שנראה בעיניו שגוי ופסול, ובדברי הביקורת שלו משפיע במידה לא קטנה על מקבלי ההחלטות בקבינט הקורונה ובקרב שרי הממשלה כולה.

בשבועות האחרונים עלה שמו כמועמד להצטרף למפלגת ימינה, לאחר שנפתלי בנט ואיילת שקד חיזרו אחריו נמרצות. בשבוע שעבר הצהיר כי החליט לרדת מהרעיון. הוא הסביר: “בגלל שאני נוהג להגיד את כל מה שאני חושב, יהיה לי קשה במערכת הפוליטית. זה כנראה לא בשבילי”. ברבש הבהיר למעשה כי לאחר עשרות שנים של ניהול במערכת הבריאות הציבורית, בין שזה בבית החולים איכילוב ובין שזה בשבתו כמנכ”ל משרד הבריאות בשלהי שנות התשעים, הוא לא מתכוון להיות חייב לאף אחד ומבקש ליהנות ממעמד האורח הרצוי בבתים שלנו, המלהטט בין תפקיד נביא הזעם לתפקיד הפרשן המרגיע. אם תרצו, בחודשים האחרונים הוא הפך לנחמן שי הלא רשמי של המערכה מול הנגיף.

 

ברבש רואה בתפקידו שליחות ציבורית. והוא מודע לכוחו הרב בבניית התודעה הלאומית ובהסברה

הוא נולד בשנת 1949 בתל־אביב למשפחה דתית־לאומית, ולו שלושה ילדים. בריאיון עבר לעיתון הארץ סיפר כי כבר בשנות חייו הראשונות ידע שיהיה רופא. “הלכתי לרפואה באמת בגלל שרציתי להיות בפוזיציה שאני יכול לעזור לאנשים. אני יודע מה הפסיכולוגיה של זה, כי היה לי אפנדיציט (דלקת תוספתן) בגיל ארבע והחלטתי שאני צריך להיות בצד של החזקים. אז עברתי לצד של החזקים”. ואכן, לכל אורך שנות חייו המקצועיים הוא היה בצד של החזקים, ולא אחת ספג גם ביקורת בשל כך. הוא היה בידידות קרובה עם תד אריסון וסמי עופר המנוחים ושומר על קשרי חברות הדוקים עם אילי הון ובעלי השפעה כמו שרי אריסון, יצחק תשובה, אילן בן־דב, נוחי דנקנר ונוספים. הוא ראה מטרה בגיוסם לחיזוק בית החולים איכילוב, שאותו ניהל במשך 22 שנים, כקשר דואלי שבו הוא היה בשבילם לאח ויועץ בכל עניין רפואי ואלו גמלו לו בהשקעות כמעט חסרות תקדים במגדלי אשפוז ובמיכון רפואי מתקדם.

“כשאנשים באים לבקש טובה, אני אומר להם – חבר’ה, אל תתנצלו. הרבה יותר קל להיות בצד שעושה את הטובה מאשר בצד שמבקש את הטובה”, הוא הוסיף בריאיון שהתקיים בשנת 2014 והבהיר כי הוא משתדל לעזור לכולם: “אין אצלי נחמדות דיפרנציאלית”. בזכותו הפך איכילוב לאחד מהמרכזים הרפואיים המתקדמים ביותר בעולם, בזמן שברבש נחשב לאדם החזק ביותר במערכת הבריאות.

בין השנים 1996־1999 הוא כיהן כמנכ”ל משרד הבריאות בממשלת נתניהו הראשונה, ובין השנים 1998־2000 היה יו”ר המרכז הלאומי להשתלות איברים. את תואר הפרופסורה הוא קיבל מאוניברסיטת תל־אביב במנהל רפואי ואפידמיולוגיה, ומכאן גם הידע הנרחב בנושאי בריאות הציבור ומגפות.

פרופ’ ברבש נחשב במידה רבה לאדם ש”לא דופק חשבון”. הוא רואה בתפקידו כפרשן הקורונה הלאומי שליחות ציבורית ומתייחס אליה ככזו. הוא מודע לכוחו הרב בבניית התודעה הלאומית ובהסברה, והוא חלק מקבינט המומחים המייעצים למנהלת “מגן ישראל”. בן טיפוחיו, פרופ’ רוני גמזו, שהתמנה לעמוד בראש המנהלת, ביקש ממנו להצטרף ולתת מעצותיו גם בפורומים הסגורים ולא רק מעל מסכי הטלוויזיה. ברבש היה מועמד לתפקיד הפרויקטור עוד לפני פרופ’ גמזו, אך סירב לקבל על עצמו את האחריות הכבדה, בעיקר אולי מפני שלא קיבל את הסמכויות שדרש כדי לעמוד באתגר. בחודש אוגוסט, לנוכח החלטה נוספת של הממשלה שנעשתה בניגוד לדעת מומחי הבריאות והביאה לפתיחת הלימודים בערים האדומות, אמר בתוכנית “קלמן ליברמן” בכאן ב’ כי “עם הטמפרמנט שלי הייתי מתפטר כבר שלוש פעמים מהתפקיד: פעם אחת על כניסת 17 אלף התלמידים מחו”ל, פעם שנייה על אומן ופעם שלישית על פתיחת שנת הלימודים בערים האדומות”. הוא טען כי “אין מדינה נורמלית בעולם שהייתה מעיזה להפעיל את מערכת החינוך בקצב הדבקה של 2,000 איש ביום”.

המשפיעים – הכתבות
מסדר הדתל״שים
דרושות נשים
המשפיעים בפרסום
המיינסטרים החדש
כובשי כיפות